אל תהי׳ ברכת כלה הדיוט בעיניך ב״הפוסק״ סי׳ תקצ״א כבר דברגו אודות ברכה המשובשת שהחדשים המתחדשים מקדימים בברכה לחתן וכלה בהדין לישנא בישא ״עבח״ל או ״עב״ל״, במקום הגוסח המקובל מקדמת דגא ״עב״ג״, שכן נהגו אבותינו הקדושים. והנה רב גדול אחד פנה אלי ובקש ממני לעורר עוד הפעם שאלה זו ולהשפיע על בתי הדפום דפה, וגם הוא מצדו ישתדל שם להחזיר העטרה, עטרות חתגים ליושנה, וכדי להוציא מלבן של החפשיים, האומרים שהזיווג תלוי רק בבחירתם, ואגב כותב ה רב הרצב״ש שמעולם לא עלה על מחשבתו שהר״ת ״עב״ל פירושו ״עם בחירת לבו״ וכבר שאלו אותו והורה זקן זה שהר״ת ״עם בת לויתו״ — . וכפי הנראה הצדק אתו׳ על סמך דברי הזוה״ק שהחתן והכלה חיו יחד באוצר ה נשמות זכר ונקבה׳ וכשירדו לעוה׳׳ז נתפר דו, וןעוכה מוצא אותה היא בת זוגו שהיתה אתו עמו בשמי מרום׳ ומקור מקומו טהור בזוהר בראשי׳ דף צ״א: א׳׳ר אבא זכאין אינון צדיקיא וכו׳ דהכי תניגן וכו׳ כל אינון רוחין ונשמתין כלהו כלילן דכר ונוקבא דמתחברן כחדא וכו׳ ובשעתא דנחתק מת־ פרשין וכוי, וכד מטא עידן דזווגא ד־להון, קב״ה דידע אינון רוחין ונשמתין מחבר ל הון בדבקדמיתא ומכרזא עלייהו, יכד את־ חברן איתעבידא חד גופא חד נשמתא וכו׳ עכ״ל והיא באמת בת לויתו, שמלוות אותו כל ימי חייו בעלמא הדין וגם לעלמא דאתי אחרי מותה, וגם אחרי מותם עד שיחיו המתים היא גקראת אשתו כדאיתא בזוהר בראשית דף כ״א: ,׳נוקבא דאיתנסיבת בת- רין בההוא עלמא אהדרת לקדמאה״. ועי׳ דברי שאול ויוסף דעת מהד״ת סי׳ שס״ו, שמקומה בקבורה אצל בעלה הרא שון (אף שכבר ניסת לאחרים׳ כי הראשון הוא הזיווג שלה), והארכתי בזה בספרי ״צבי מדח״ (לזכר המאורע שהחריבה את־ תא מםאבתא את ביהכ״נ שבנה בעלה צבי בן ראובן יעקב וינר ז״ל פה בת״א הס מס פר 7׳ ואחרי שהקדישו וחנכו והרבה שנים התפללו מאות אנשים שם, והיא אחרי מות בעלה החריבה מעונו הרוחני ועשתה מביהכ״נ מכבסה וכדומה, ושם בספר זה הוציאו פסק דינה עליה ועל ביתה רבנים מפורסמים גדולי התורה, ושם חקרתי אם נפש החוטאת כזו ג״כ הדרא לקדמיתא) — וכן המנהג בלבוב לקברה ע״י בעלה הרא שון, ומלשון הזהר נראה שאפילו אם נקב רה ע״י בעלה השני, ג״כ באופן אוטמטי .אהדרת לקדמאה״׳ והנאהבים והנעימים ב חייהם ובמותם לא נפרדו.